גירושין מטבעם, הם הליך לא פשוט מבחינת רגשית ולוגיסטית כאחת. הדבר נכון הן עבור בני הזוג המתגרשים והן עבור ילדיהם המשותפים, הנמצאים בתווך. על מנת למנוע פגיעה בטובת הילדים ולהעניק להם מעטפת עוטפת ויציבה עד כמה שניתן בנסיבות הקיימות, הזוג המצוי בהליכי גירושין נדרש להגיע להסכמה משותפת בסוגיה מי יקבל חזקה על הילדים, קרי - משמורת. אין ספק כי מדובר בסוגיה כאובה ומורכבת עברו כל המעורבים, ולכן לא אחת אין ההורים מצליחים להסכים ביניהם בנושא זה. במצבים אלו, מוטב לפנות להתייעצות עם עורך דין גירושין, שתביעות משמורת הן מטה לחמו, ויוכל לכוון את הזוג לפעול תוך התחשבות מיטבית בטובת הילדים.
מהי משמורת?
משמורת היא מינוח משפטי, המתייחס ליחסים שבין הורה לילדיו, בהיבט של האחריות לגידול הילדים, קבלת החלטות הנוגעות להם, ומתן מענה לצרכיהם, הן במישור הפיזי והן בהיבטים רגשיים. ברמה המעשית, משמורת היא ההחלטה המתקבלת בנוגע למקום המגורים ולסידורי הלינה העתידיים של הילדים, במסגרת הליך הגירושין. תביעת משמורת ניתנת להגשה על ידי מי מההורים, או מטעמו של כל אדם אחר שקרוב לילד. תביעת המשמורת היא למעשה בקשה לגידול הילדים המוגשת לבית הדין המטפל בתביעת הגירושין של הזוג, כאשר הכרעת בית המשפט בעניינה קובע למי תוענק חזקה על הילדים המשותפים שטרם מלא להם 18.
משמורת וחזקת הגיל הרך
במרבית המקרים, המשמורת על ילדים קטינים שטרם מלאו להם 6 שנים, תינתן כברירת מחדל לאמם של הילדים, מכוח עיקרון משפטי שנקרא "חזקת הגיל הרך". זאת למעט מקרים שבהם נמצאו טעמים מיוחדים המצדיקים את הענקת המשמורת על הילדים הרכים לאב, או לבן משפחה אחר. כאשר בית המשפט ניגש להכריע בסוגיית המשמורת על הילדים, נהוג לעתים גם לבקש לשמוע מהו רצון הילדים לעניין זה, ולהביאו בחשבון בקבלת ההחלטה עד כמה שניתן בנסיבות הקיימות.
אילו סוגי משמורת קיימים?
קיימים 2 סוגים עיקריים של משמורת על הילדים, שבמסגרת תביעת הגירושין נדרשים הורי הילדים לבחור ביניהם:
משמורת בלעדית
זהו מצב שבו אחד ההורים מקבל חזקה מלאה בילדים, ואת היכולת לשכן ולהלין אותם דרך קבע בביתו, כאשר להורה השני עשויה להינתן הזכות לבקר את הילדים במועדים שיקבעו בתיאום מראש (במסגרת הסדרי ראייה).
משמורת משותפת (או אחריות הורית משותפת)
זהו תרחיש שבו שני ההורים מעוניינים לחלוק ביניהם את האחריות לגידול הילדים המשותפים, באופן שוויוני, או קרוב לכך. בסוג משמורת זה נדרשים ההורים להשאר בקשר רציף יחסית ובאותה סביבה גיאוגרפית, וזאת על מנת שיוכלו לנהל את כל הנושאים הלוגיסטיים הקשורים בילדים באופן שייטיב עימם עד כמה שמתאפשר.
משמורת
משמורת משותפת מול משמורת בלעדית - ההבדלים
משמורת משותפת או בשמה העדכני "אחריות הורית משותפת", כשמה כן היא: הסכם משמורת שמחלק את האחריות לגידול הילדים והחזקתם בין שני ההורים באופן שווה או כמעט שוויוני. במקרים רבים מערכת המשפט רואה במשמורת מסוג זה פתרון אופטימלי שיבטיח בסבירות גבוהה את טובת הילדים בגירושין. במשמורת משותפת לשני ההורים ניתנת הזדמנות להשאר נוכחים בחיי הילדים באופן משמעותי.
לעומת זאת במקרים שבהם אין אפשרות להגיע להסכם משמורת משותפת, נהוג שאחד ההורים, מקבל אחריות מלאה להחזקת הילדים וגידולם בשוטף, בעוד שההורה השני מקבל אפשרות לשהות עם ילדיו באופן זמני, על פי מועדים שיוסדרו מראש. זהו המקרה של "הסדרי ראייה" הניתנים כאשר אחד ההורים זוכה למשמורת בלעדית על הילדים (לרוב האם).
במקרה של משמורת בלעדית כאמור לעיל, לרוב הילדים נותרים לחיות במחיצת אימם המשמורנית, בעוד שאחת לשבוע או פעמיים בשבוע, מתאפשר להם לראות את אביהם ואחת לשבועיים (או בתדירות שונה) בסופי השבוע, הם לנים אצלו. החיסרון העיקרי בהסכם משמורת בלעדית נעוץ בעובדה שההורה שאינו משמורן איננו נותר שותף מלא בחייהם של ילדיו. היינו, בפועל הסדרי הראייה מקנים להורה זמן זמן מוגבל במחיצת הילדים, שאין בו כדי לפצות על כל השעות שהוא איננו נמצא עמם.
תנאי הסף למשמורת משותפת
ישנם מספר תנאי סף לכך שמשמורת משותפת תוכל להתנהל באופן יעיל, והם:
ההורים נדרשים לתקשורת חיובית ומכבדת אחד עם השנייה בכדי שיוכלו להגיע להחלטות הקשורות בילדים באופן יעיל ותוך התחשבות בטובת הילדים.
שני ההורים נדרשים להימנע מהסתת ילדיהם נגד ההורה האחר.
ההורים מבינים שניהם את החשיבות של שיתוף הפעולה ביניהם ואת הצורך בשימור הקשר של הילדים עם ההורה השני, על כל המשתמע.
שני ההורים נדרשים להמשיך ולגור האחד בקרבת השנייה.
הילדים נדרשים להסכים למעבר בין בתי הוריהם באופן תדיר.
כיצד נקבע סוג המשמורת?
במקרים רבים, סוג המשמורת נקבע בהתאם ליחסים בין ההורים המתגרשים, לגורמים אחרים שיש להתחשב בהם כדי להשיא את טובת הילדים בגירושין. זמני ושעות השהייה של הילדים עם כל הורה, נקבעים ברוב המקרים בהתאם לגיל הילדים, אם כי כאשר הילדים מבוגרים יותר עלול להתעורר קושי לוגיסטי בקביעתם לנוכח התנגשות אפשרית בין זמני השהות ובין פעילויות שונות המהוות חלק משגרת יומם של הילדים.
אולם ככלל, להורי הילדים ישנה היכולת להסכים בינם לבין עצמם על אופי המשמורת המועדפת על שניהם. במרבית המקרים, כאשר סוג המשמורת מקובל על שני ההורים, בתי המשפט בישראל נוטים לאשר ולהכשיר אותה. עם זאת, לא בכל המקרים מצליחים ההורים להסכים ביניהם על תצורת המשמורת במסגרת הליך הגירושין, כך שלעתים אין מנוס אלא לפתור את העניין בהגשת תביעת משמורת בתיווכו של עורך דין גירושין.
היכן מטופלות תביעות משמורת?
נושא המשמורת על הילדים בגירושין נדון בדרך כלל בבית הדין לענייני משפחה. עם זאת, ברמת העיקרון הוא יכול גם להגיע לטיפולו של בית הדין הרבני, ככל שתביעת הגירושין הגיעה קודם לפתחו. למעשה, הערכאה המשפטית הראשונה שאליה הוגשה תביעת הגירושין, היא גם זו שתטפל בנושא המשמורת. זאת להבדיל מזוגות שאינם נשואים בנישואין דתיים, או זוגות של ידועים בציבור או זוג נשוי שאינו מאותה הדת.
במקרים אלו תוגש תביעת המשמורת לטיפולו של בית הדין לענייני משפחה. בעת הגשת תביעת הגירושין יש לציין כי בית הדין מתבקש לעסוק גם בסוגיית המשמורת, ובמסגרת הדיון בתביעת הגירושין בבית המשפט, שני ההורים נדרשים להגיש את בקשותיהם לעניין המשמורת וטיעוניהם בנושא.
איך מכריע בית המשפט בסוגיית המשמורת?
בתי הדין לענייני משפחה במדינת ישראל, נוהגים לפסוק בסוגיית המשמורת והסדרי הראייה, בין היתר בהתבסס על חוות דעת של גורמים חיצוניים, כמו תסקיר סעד של עובד/ת סוציאלי/ת. במסגרת זו מסופק לבית המשפט אומדן לגבי תנאי המחיה של כל הורה והתנאים הפיזיים והרגשיים שאותם כל הורה יכול לספק לילדים בנסיבות הקיימות.
לסיכום
גירושין הם לעולם הליך מורכב ורגיש ובמקרים שבהם מעורבים בהם ילדים - אף יותר. ההחלטה על סוג המשמורת והסדרי הראייה בגירושין משפיעה על הילדים בכל היבטי החיים, ולכן מן הראוי להיוועץ בעורך דין גירושין לפני שמחליטים בנושא.
המידע המוצג במאמר זה אינו בחזקת תוכן משפטי מחייב, ואין להסתמך עליו בשום פנים ואופן. כל הפרטים שהובאו במסגרת זו מובאים להשכלה כללית בלבד ואינם בגדר תחליף לקבלת ייעוץ משפטי פרטני של עורך דין גירושין. היה ודרושה הכוונה משפטית בנושאי גירושין או סכסוכי משפחה, מומלץ לפנות ללא דיחוי להתייעצות אישית עם עו"ד המתמחה בדיני משפחה ותיקי גירושין.
משמורת
