עזיבת הבעל או האישה את בית המגורים

ישנם מקרים בהם בני הזוג אינם יכולים לחיות יחד תחת קורת גג אחת, הדבר יכול להיות בשל אלימות פיזית ומילולית, השפלות, טרור כלכלי, מצב לא נעים, רצון של אחד מבני הזוג להתרחק ולעבור לגור לבד, ישנן סיבות רבות ומגוונות לעזיבה.

במהלך ניהול תיק גירושין, עזיבת אחד הצדדים את בית המגורים עלול להשפיע על הצדדים בבית המשפט או בבית הדין הרבני, לכן יש לשקול את כל ההיבטים בטרם עושים זאת, במסגרת המאמר הנוכחי , אתייחס להשלכות בהקשר של מזונות אישה.


מה קורה כשהבעל עזב את בית המגורים ?

במידה והבעל החליט על דעת עצמו לעזוב את בית המגורים, הדבר איננו פוגע בזכות האישה למזונות, על הבעל להבין שכל עוד הוא נשוי לאישה יש לו חובה לזון אותה.

במקרה והבעל יוכיח עילה לשלול את זכותה למזונות אזי בית המשפט או בית הדין ישקלו זאת, אך כאמור העובדה שעזב לא תהווה סיבה לשלול אותם.


מה קורה במידה והאישה היא זו שעזבה את בית המגורים ?

במקרה שכזה יש לבחון את המקרה לעומק, שכן במידה והאישה עזבה את בית המגורים ללא סיבה מוצדקת אלא מתוך רצון, להתרחק מהבעל או להתחיל חיים חדשים או לחיות עם גבר אחר ( שזו עילה נוספת לשלילת מזונותיה ) וכיו"ב , אזי היא לא תהייה זכאית למזונות, שכן על פי הדין העברי הזכות מתקיימת במידה והיא מתגוררת תחת קורת גג אחת עם בעלה.

עם זאת, על פי הדין העברי במידה והוכיחה האישה סיבה המצדיקה צעד שכזה, אזי יכול מאוד להיות שלא ישללו את זכותה למזונות.

סיבה שכזו נקראת במשפט העברי " טעם מבורר" – מדובר במקרים בהם האישה איננה מסוגלת עוד לחיות עם הבעל ויש לכך הצדקה, כך לדוגמא: יחס משפיל, ממרר את חייה, הבעל בוגד בה עם נשים אחרות, אלימות פיזית ומילולית ועוד כהנה וכהנה סיבות שמעידות על כך, כי הצעד החד הצדדי שעשתה האישה אכן מוצדק.

זאת ועוד, בדין עברי נקבע, כי טעם מבורר יכול להיות קל כנוצה, זאת אומרת הסיבה לא חייבת להיות חזקה ומספיק שבית הדין הרבני או בית המשפט לענייני משפחה, ישתכנע שהיה מקום לעזוב את בית המגורים.

חזרה למזונות אישה >>
הוסף תגובה