מזונות ילדים והדין העברי

ס' 3 לחוק לתיקון דיני משפחה ( מזונות ) התשי"ט – 1959 ( להלן: "חוק המזונות") הנו המקור המשפטי לחיוב ההורים במזונות ילדיהם.

במידה ומדובר באב יהודי אזי עפ"י סעיף 3 (א) לחוק המזונות, החיוב יהא בהתאם לדין האישי החל עליו היינו המשפט העברי.

הדין העברי קובע כי חלה על האב חובה אבסולוטית לספק לילדו את צרכיו ההכרחיים וזאת מגיל 0 ועד הגיעו לגיל 15.

מגיל 15 ועד גיל 18, נטל המזונות לרבות הצרכים הכרחיים הינו מתוקף דיני הצדקה שקובעים, כי ניתן לחייב גם את האם במזונות הילדים וכל זאת בהתאם ליחס הכנסותיהם החודשיות ומצבם הכלכלי של כל אחד מההורים.

בהתייחס למה שכתבתי לעיל, במידה ומגיע לפני בית המשפט לענייני משפחה תיק מזונות הוא מבצע שיעורך כללי של צורכי הילד לדוגמא מגיל 3 ועד גיל 18 וזאת תוך התייחסות לחובה האבסולוטית של האב לשאת בצרכיו ההכרחיים וגובה הכנסות ההורים כפי שפרטתי במאמרים קודמים .


מעגלי הצרכים:

הדין העברי מבצע הפרדה בין צרכים הכרחיים לצרכים שאינם הכרחיים, מדובר בשני מעגלי צרכים שמהם נגזור את חבות המזונות של אב יהודי ( את ההפרדה הזו עשינו גם במאמרים נוספים באתר אך הפעם נעשה זאת בהתייחס לדין העברי) :

מעגל ראשון – מוטלת על האב חובה אבסולוטית לספק את צרכיו ההכרחיים של ילדו כפי צרכו וזאת כאמור עד גיל 15 . המושג כפי צרכו מתייחס להוצאות הבסיסיות שמוצאים ההורים בגין הילד ולמעגל הצרכים הזה נכנסות בין היתר ההוצאות הבאות: מזון, ביגוד והנעלה, חלק יחסי ממדור והוצאות המדור וחלק מהוצאות החינוך.

מעגל שני – למעגל הצרכים השני נכנסים לתוקף דיני הצדקה והוא כולל כאמור הוצאות שמעבר לצרכים הבסיסיים כגון : חוגים, תרבות ובילוי, תנועות נוער, חופשות, קייטנות, מתנות, ימי הולדת וכיו"ב.

יש לציין, כי בנוגע למעגל השני נכנסים לתוקף דיני הצדקה ובשל העובדה שמדובר בצרכים שמעבר לצרכים הבסיסיים, יש לבדוק האם גם האישה צריכה לשאת בהוצאות הללו אף אם הילד קטן מגיל 15.

לסיכום, במידה וחל הדין העברי יש לבדוק מה ההשלכות שלו עליכם וכיצד הוא משפיע על גובה מזונות ילדים .

חזרה למזונות >>
הוסף תגובה