הלכת השיתוף לא תחול בכל מקרה בו הוכרו בני זוג כ'ידועים בציבור'

שופטת ביהמ"ש לענייני משפחה בר"ג קבעה, כי על אף שבני הזוג הינם 'ידועים בציבור', לא הוכיח התובע, כי לו ולמנוחה הייתה כוונת שיתוף בנכסים ולפיכך לא תחול הלכת השיתוף.בן זוגה של המנוחה ביקש מביהמ"ש, כי ייתן פסק דין הצהרתי המכריז עליו ועל והמנוחה כ'ידועים בציבור', זאת לשם הבאת פסק הדין בפני בית המשפט בהליך נפרד של התנגדות לצוואה שהגיש כנגד יורשי המנוחה.

בן הזוג טען, כי הוא והמנוחה חיו כזוג נשוי במשך כ-18 שנה ולא נישאו נוכח גילם המתקדם. כן טען, כי התגוררו ביחד וניהלו משק בית משותף, וכי על אף שנכסי המנוחה נרכשו על שמה בלבד, הרי שהוא היה שותף לרכישת הנכסים והשיב למנוחה כספים בגינם. לטענתו, גם המל"ל הכיר בו ובמנוחה כידועים בציבור ולפיכך זכאי הוא למחצית רכושה של המנוחה מתוקף הלכת השיתוף.

יורשי המנוחה טענו מנגד, כי המושג "ידוע בציבור" לא יוצר סטטוס ולפיכך לא ניתן לתבוע סעד הצהרתי שכזה. עוד טענו, כי בני הזוג לא חיו יחד ויחסיהם היו מעורערים, וכן, כי המנוחה רכשה את נכסיה בגפה ולפיכך יש לדחות את התביעה.

השופטת שפרה גליק ציינה, כי ההליך ההצהרתי אינו ההליך הראוי במקרה דנן, שכן היות בני הזוג 'ידועים בציבור' לא מקנה להם סטאטוס על פי החוק, אלא מדובר בעובדה הטעונה הוכחה.

למרות זאת, המשיכה השופטת לבחון את המסכת הראייתית וקבעה, כי על אף שבני הזוג אכן היו ידועים בציבור, לא הוכיח התובע כוונת שיתוף בנכסיהם, ולפיכך לא חלה בעניינו הלכת השיתוף. יצוין, כי השופטת נזפה בתובע אשר לא הגיש תצהיר עדות ראשית, וניסה לעקוף את תשלום האגרה בדרכים שונות. לאור התנהלות זו, חייבה אותו השופטת בהוצאות בסך של 15,000 ש"ח.

חזרה לכללי >>
הוסף תגובה