חזקת הגיל הרך והשינויים שמתחוללים בבית המשפט לענייני משפחה

לאחרונה, אנו שומעים קולות רבים הקוראים לבטל את חזקת הגיל הרך ולפיה ילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם ובמקומה לבחון את משמורת הילד והסדרי ראיה בלי קשר לגיל הילדים, אלא בהתאם לאחריות ההורית שכל הורה לוקח על עצמו בגידול הילדים תוך בדיקת מסוגלות הורית בהתאם לצורך.

יתר על כן, עולה השאלה האם עדיין בשנות ה – 2000 חזקת הגיל הרך עדיין תקפה, האם נכון ורצוי באופן שרירותי לקבוע כי ילד עד גיל 6 יהא במשמורת אמו?

בשנים האחרונות אנו רואים מגמה ולפיה בתי המשפט נותנים פחות ופחות חשיבות לחזקת הגיל הרך, פסק דין בולט בעניין זה ניתן כבר בשנת 2012 ע"י כבוד השופט יהורם שקד.

במקרה דנן כל אחד מההורים הגיש תביעת למשמורת הקטינה תוך שכל אחד מהם פרט את נימוקיו מדוע על בית המשפט לקבוע, כי הקטינה צריכה להיות במשמורתו .

כבר בפתיחת פסק הדין מציין השופט, כי לשיטתו אין חשיבות לחזקת הגיל הרך ויש לבחון את משמורת הקטינה אך ורק בהתאם לעקרון טובת הילד – וכך הוא מציין :

" כבר בפתח הדברים מבקש אני להודיע כי אין בדעתי ליתן כל חשיבות לחזקת הגיל הרך, אותה היטיב להביא ב"כ האם בסיכומיו. עם כל הכבוד, על בית המשפט לבחון אך ורק את טובתה של הילדה, ולא יעלה על הדעת כי בית המשפט ימסור משמורת לאם רק משום חזקת הגיל הרך.
המציאות בה מתפקדת המשפחה הישראלית בשנות האלפיים אינה עולה עוד בקנה אחד עם המציאות, שבמסגרתה גובשה הדוקטרינה של חזקת הגיל הרך. המצב המשפטי המשתקף מסעיף 25 לחוק הכשרות והאפוטרופסות, התשכ"ב -1962 (להלן: "החוק"), הדן בחזקת הגיל הרך ומעניק עדיפות לאם כמשמורנית, אינו משקף עוד את התיאוריות החברתיות והפסיכולוגיות העכשוויות הנוגעות לענייני משמורת בסכסוכי גירושין, המבטאות נאמנה את צורכיהם וטובתם של הילדים החיים במציאות פלורליסטית שונה מאוד מן המציאות, שלאורה גובשה דוקטרינה זו. "

כפי שניתן להיווכח מפסק הדין, השופט מבטל לכאורה את חזקת הגיל הרך, חרף העובדה שטרם בוצע כל שינוי בסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, מדובר בצעד מרחיק לכת שהלכה למעשה מעיד, כי כנראה מתחולל שינוי בעמדת חלק מבתי המשפט בנוגע לסוגיית המשמורת.

בהמשך לפסק הדין, מתייחס השופט לשינוי אמיתי שמתחולל בשנים האחרונות ביחס לתפקוד ההורי של האבות והחלק המשמעותי שנוטלים בחיי הילדים, שכן אם בעבר במרבית המקרים תפקידו של האב היה מצומצם תוך שנטל גידול הילדים היה מושת רובו ככולו על האם, הרי שכיום אנו עדים למהפכה של ממש בנוגע לתפקיד האבות בתא המשפחתי ובמקרים רבים הם לוקחים חלק משמעותי בגידול הילד כך שהנטל מתחלק בין שני ההורים – כך מתאר זאת השופט בפסק הדין :

" בישראל של שנת 2012, אנו שמחים למצוא אבות רבים, אשר הטיפול בילדיהם הקטינים כלל איננו זר להם. אבות אלו אינם בוחלים מקימה בשעות הלילה, מהאכלת ילדיהם, מהחלפת חיתולים, מלקיחה לגן, מהשתתפות בפעילויות עם ילדיהם, ממשחק ומלימוד משותפים ולמעשה, כל אותם תפקידים "אימהיים" מסורתיים, הפכו להיות חלק בלתי נפרד מפועלם של אותם אבות. אבות אלו, שניכר כי האב דנן הינו חלק מהם, מבקשים לקחת חלק משמעותי יותר בחיי ילדיהם. יש לברך על כך ואין לפרש זאת כאקט שנועד לפגוע באם. "

לבסוף קובע השופט, כי משמורת הקטינה תהא אצל האם אולם הוא קובע הסדרי ראיה נרחבים לאב חרף התנגדותה של האם.

אין ספק, שפסק הדין מעניק לנו הצצה להלך הרוח בבתי המשפט תוך שהלכה למעשה אנו עדים גם ללא שינוי של החוק, לתפיסה חדשה שרואה באב תפקיד משמעותי וחשוב בגידול הקטינים תוך בחינת טובת הילד בהתייחס למסוגלות ההורית של כל אחד מהם ובכך למעשה אט אט מצמצמים את השפעתה של חזקת הגיל הרך.

חשוב לציין, כי יש לבחון בקפידה את סוגיית משמורת הילדים, ולדאוג לכך שמי מההורים לא משתמש בילד על מנת להתנגח בצד השני, מדובר בפסק דין שהוגש עליו ערעור לבית המשפט המחוזי, כשעיקר המאמר הינו להראות את הלך הרוחות המשפטי בנוגע לחזרת הגיל הרך.

חזרה למשמורת והסדרי ראיה >>
הוסף תגובה