הסכמות בין בני זוג לאחר גירושין – האם יש להן תוקף?

יוסי ודנה הנם זוג נשוי שחיי אהבה פרחו ביניהם, הם הביאו שני ילדים לעולם ועם השנים הם צברו רכוש משותף לרבות נחלה עליה בנו את ביתם הפרטי ומשק פורח ומשגשג.

בחלוף מספר שנים הנישואין עלו על שרטון, המשבר היה עמוק ובלתי ניתן לאיחוי ובעקבות כך הבעל פתח בהליכי גירושין בבית הדין הרבני.

במסגרת ההליכים המשפטיים שהתקיימו בבית הדין הרבני נקבע שהצדדים יתחלקו באופן שווה בנכסים הרשומים על שם שני הצדדים וכן יישאו יחד בחובות המשותפים שצברו.

בני הזוג התגרשו אולם הם טרם מכרו את הנחלה שבבעלותם.

כעבור 13 שנה, ניסחו בני הזוג באמצעות עורכי דינם טיוטת הסכם בנוגע לנחלה ולפיה יוסי ירכוש את חלקה של דנה בנחלה המשותפת.

הצדדים העבירו טיוטות הסכם ובד ובבד יוסי הגיש בקשה לקבלת הלוואה מאחד הבנקים על מנת לרכוש את חלקה של דנה ואולם בקשתו נדחתה.

בחלוף מספר חודשים הודיעה לו דנה כי במידה ולא יצליח לקבל הלוואה היא מודיעה על ביטול ההבנות אליהם הגיעו הצדדים.

יוסי מיהר להגיש בקשה נוספת לבנק נוסף וקיבל את אישורו לקבלת הלוואה, בעקבות כך הוא מיהר להודיע לדנה כי ניתן לחתום על טיוטת ההסכם ולהוציא לפועל את ההבנות אליהם הגיעו, ואולם באופן מפתיע הודיעה האישה כי מבחינתה ההבנות בטלות ומבוטלות.

בעקבות כך החליט יוסי לפנות לבית המשפט לענייני משפחה על מנת לאכוף את ההבנות אליהם הגיעו הצדדים במסגרת טיוטת ההסכם חרף עובדה שלא נחתמה.


 לפיכך, עולות שתי שאלות :

1. האם ניתן להגדיר את טיוטת ההסכם " כ הסכם ממון " שהרי מדובר ברכוש משותף שצברו הצדדים עת היותם נשואים ולפיכך נדרש אישור בית המשפט לענייני משפחה ?

2. אם ההסכם לא יוגדר כ הסכם ממון , האם ניתן לתת תוקף מחייב לטיוטת ההסכם ?

כב' השופט זגורי התייחס לשאלה הראשונה בפסק דין שניתן לאחרונה וקבע כי טיוטת ההסכם איננה " הסכם ממון " וכי מדובר בהסכם רגיל שאיננו דורש אישור של בית המשפט לענייני משפחה וכך הוא קבע :

" לבסוף, ההסכם מיום 20/12/11 אינו "הסכם ממון" משלושה נימוקים שונים ונפרדים: ראשית הוא נכרת בין בני זוג לשעבר שלא חל עליהם הפרק הראשון לחוק יחסי ממון. שנית, הוא הסכם שבא לבצע פסק דין של בית הדין הרבני האיזורי בחיפה משנת 1999 בעניין פירוק השיתוף בנחלה. שלישית, ניתן לראות בהסכם "הסכם רגיל" מכוח הוראת סעיף 5(א)(3) לחוק יחסי ממון. כל אלה הביאוני לקבוע, כי עסקינן "בהסכם רגיל" שאינו חייב באישור בית המשפט כתנאי לתוקפו. "

ניתן להיווכח שלמעשה כב' השופט זגורי מתייחס לעובדה שמדובר בבני זוג שכבר התגרשו לפני 13 שנה היינו הם אינם נכנסים להגדרת בני זוג כפי שנקבע בפרק הראשון של חוק יחסי ממון.

מעבר לכך, הוא נשען על העובדה שהלכה למעשה ניתן כבר פסק דין ע"י בית הדין הרבני בשנת 1999 שקבע את ההסדר הממוני ביניהם – היינו טיוטת ההסכם איננה הסכם ממון שבא להסדיר מהו חלקו של כל אחד מהצדדים ברכוש שצברו אלא " הסכם רגיל " שבא להסדיר באופן אופרטיבי איך לחלק את הרכוש המשותף בהתאם לפסק הדין של בית הדין הרבני.

בהתייחס לשאלה השנייה, מחיל כב' השופט זגורי את דיני החוזים וקובע שחרף העובדה שההסכם לא נחתם, אזי עדיין ניתן לאכוף את ההסכם מכוח עקרון תום הלב עוד בשלב המשא ומתן.

במקרה דנן התשובה על שתי השאלות הנה חיובית ויוסי שזכה בתביעתו אכן הוציא לפועל את טיוטת ההסכם חרף הקשיים שבדרך ורכש את חלקה של דנה.

חזרה לסיפורים מהפסיקה >>
הוסף תגובה